החלטה בתיק רע"א 10010/03

           על אף התנגדות המשיב, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות לערער וכאילו הוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה.

           הגעתי לכלל דעה כי יש לקבל את הערעור. שכן, השתכנעתי כי מקרהו של המבקש, על אף שנבחן כבר בידי מספר גורמים, הינו מן המקרים החריגים המצדיקים התערבות בית-משפט זה. שאלת קיום הפגימה שלה טוען המבקש מוכרעת, כאמור, על סמך דבריו בלבד. בנסיבות אלה, ובפרט לאחר שפגימה זו הוכרה במשך שנים כה רבות, ואף עתה שב המבקש וטוען לקיומה, יש לנקוט משנה זהירות בשלילת הזכאות על סמך דברים, שהמבקש, שהוא נכה צה"ל בעל פגיעות גופניות ונפשיות, מעיד כי נאמרו בשעה שנכשל בלשונו. משניתנה למבקש ההזדמנות לשוב ולהציג דבריו בפני הוועדה הרפואית, לאחר שיוזהר כראוי, אין לזקוף לחובתו את העובדה כי השמיע דברים שונים מאלה שבגינם הופחתה זכאותו בפעם הראשונה, בניסיון לתקן דבריו.

           הערעור מתקבל איפוא. העניין יוחזר לוועדה רפואית על מנת שתשיב למבקש את זכאותו בגין הפגימה האמורה, כמקודם.

           ניתנה היום, א' אדר תשס"ד (23.2.04).

                                                                                      ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: